Off topic - כל מה שלא היאבקות

[Coquina Clutch]

(02-14-2021, 11:33 AM)SwitchBlade כתב:  

(02-14-2021, 11:26 AM)Go2SleepClub כתב:  



הגיע הזמן לעצור את ההייט על הגואט האמיתי

את השיר עצמו אני מכיר והוא מעולה, אבל אני לא סומך על הכוונות של אמינם. 
כל ה'אני מול כולם' שהוא מדגיש שוב ושוב ושוב קצת אגוצנטרי בעיניי. שלא לדבר על ההתעקשות שלו להמשיך ולשבת בראש ההר של התעשייה שלו, למרות שעדיף לו להודות שהיא כבר המשיכה ממנו והלאה. 

בסופו של דבר אני מעדיף מישהו כמו MGK. משהו באמינם מרגיש לי רחוק מידי מהסטנדרט האנושי שאני מציב לאמנים שאני אוהב לעקוב אחריהם. 

יש בדיון המון נקודות רלוונטית שניתן לגעת בהן, אני אתייחס רק לחלק מהן כי בכל זאת יש גבול לכמה אפשר להתדיין.
באופן אישי, אני הגעתי לנקודה בחיים שלי שאני מסתכל על אומנות בכלל ומוזיקה בפרט באופן הבא - מה זה תורם לתעשייה?
כלומר, אם אני שומע ראפר שהוא טוב אבל יש טובים ממנו בתחומו או סרט שהוא סך הכל אחלה סרט אבל ראיתי את הסרט הזה מבוצע טוב יותר, אז אין הרבה משמעות למוצר הפחות טוב. לשמוע ראפר שנשמע כמו עוד עשרה ראפרים אחרים ושהוא לא עושה את זה טוב יותר מהם זה בזבוז של זמן ושל נקרא לזה "Brain Power" יצירתי. ההחרגה היחידה שלי במקרים כאלה זה אם המוצר הוא כיפי או לא. 
אני אתן דוגמה: ראיתי לאחרונה את הסרט Gentlemen. את הסרט הזה עם כל הקלישאות שלו ראינו עשרות פעמים. הוא לא היה נוראי. הוא פשוט היה בזבוז זמן מבחינתי מלבד (!) הדמות של קולין פארל והסיפור שלה, זה הדבר היחידי שהיה כיפי (!) בכל הסרט הזה מבחינתי. 

ככה אני גם בהיפ הופ. אני לא שונא מאמבל ראפ או טראפ או כל הניו אייג' סטאף. ממש לא. אבל לשמוע ראפר אחד זה כמו לשמוע את כולם מהחוויה שלי, ולכן אני לא ממש מקשיב. ראפרים שבאים ונותנים את הטייק שלהם על היפ הופ, משהו שרק הם יכולים לעשות, זה מה שאני אוהב. גם אם ה"איכות" היא ברמה פחות גבוהה ברמת ההפקה\הכתיבה\המסר. הסטייל האינדיבידואלי זה מה שאני באמת מעריך בהיפ הופ. 

*הערת צד - זו גם הסיבה שלא הצלחתי להתחבר להיפ הופ ישראלי כמעט בשום צורה, טונה\נצ'י נץ' וחבריהם, הקשבתי למספר דברים שלהם וכל מה ששמעתי זה חרוזים טובים ופאנצ'ים לא רעים עם הפקה טובה על ביטים אמריקאיים לחלוטין, מודרניים ולא מקוריים בעליל. ההפקה, המקצב, הפלואו, שום דבר לא היה שם מיוחד. לעומת זאת, נלך 15 שנה אחורה ונשמע את סאבלימינל והצל\משפחת טאקט ואתה שומע את הישראליות בהפקה. את הסטייל שלהם. ככה גם הדג נחש כמובן. היפ הופ ציוני\ישראלי. מת על זה. אני שומע את מרפקים או שניצלים של טונה (שנחשבים מהחזקים ביותר שלו) ואני פשוט משתעמם כי וואלה - שמעתי את השיר הזה כבר באנגלית והוא היה טוב יותר. אני שומע את כל הזמן הזה ואני אומר Lucid Dreams של ג'וס הוא אותו השיר בדיוק רק טוב יותר, אז למה לשמוע כל הזמן הזה אם אני יכול לשמוע אותו דבר רק טוב יותר?

ועכשיו אני מגיע לאמינם - אמינם כמובן שתרם להיפ הופ והכניס את הסטייל הייחודי שלו לתוך ההיפ הופ ושינה את התעשייה כבר לפני שנים רבות. היום הוא מנסה כל הזמן להמציא את עצמו מחדש. כמובן שיש לו פספוסים. אבל הבחור כבר עשרים שנה רץ והוא עדיין נמדד כמו שאמרת - בסטנדרטים לא אנושיים. אף אחד לא יכול לחקות אותו כי הוא כל כך פאקינג מוכשר. אתה רואה אמנים כמו הופסין שקראו להם "האמינם השחור" אבל הופסין לא מתקרב ליכולות הטכניות שיש לאמינם ולהגיד את האמת, אני לא חושב שאיי פעם יגיע מישהו עם יכולות טכניות כאלה.

מה זאת אומרת ההתעקשות שלו להישאר בראש התעשייה? אתה רוצה שהוא פשוט יבוא ויפנה דרך לאמנים צעירים פחות טובים ממנו? איזה מן היגיון זה? אתם רוצים לקחת ממנו את התואר של הגואט? קחו ממנו! אל תדרשו ממנו לוותר עליו. אני לא מסכים איתך בכלל שהתעשייה המשיכה בלעדיו, התעשייה הוציאה ענפים החוצה ויש מגוון גדול ממנה, ג'יי קול לא עומד על המשבצת שקנדריק נמצא עליה ושניהם לא עומדים על המשבצת של אמינם. התעשייה התפתחה והשתנתה ואמינם מנסה להתפתח ולהשתנות בהתאם והוא מקבל המון הייט מאנשים שטוענים בדיוק כמוך - שהוא צריך לוותר על המקום שלו בראש התעשייה כי ... למה? כי הוא כבר מספיק זמן שם וחלאס? כמו שאמרתי, בואו ותורידו אותו. הוא עדיין מוכר כמו משוגע. הוא עדיין מוציא אלבומים כמו משוגע. הוא לא מאט ואם אתם רוצים שיפסיק, תנצחו אותו.