דיון | מהו הקרב הכי גדול בהיסטוריה של רסלמניה ?

[SwitchBlade]

(03-02-2021, 07:19 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 07:12 PM)SwitchBlade כתב:   

כשזה יקרה אתה תדע שהטקטיקה של WWE עובדת, לייצר רגעים מכנית אולי מתסכל את המעריצים עכשיו, אבל בטווח הרחוק אתה הולך למכור המון המון חולצות והמון המון כרטיסים.
כשאתה צופה שבוע אחרי שבוע ואתה מתוסכל מהבוקינג של רומן, אתה רואה את התגובה שהוא מקבל בראו אחרי מניה, אתה רוצה לראות אנשים אחרים מציליחים, זה קשה.
אבל 15 שנה מעכשיו, כל מה שנשאר מהאירוע הזה זה סקרינשוט של רומן ריינס עם זיקוקים מאחוריו, כל הכוכבים שחשבת שמגיע להם צ'אנס נשכחו, וההיט שריינס קיבל מושתק בשביל מוזיקה דרמטית.
לא יכול לחכות לפופ הגדול שריינס יקבל בחגיגת 70 לראו כשהוא עושה ספיר לילדה של מיז.

סיכוי גדול מאוד שאתה צודק.
חבר'ה כמו ביג אי וסזארו - הם כולם יישכחו בעוד 30 שנה, הדברים הרעים יישכחו והרגעים הגדולים שכל הלידורים אוהבים ייזכרו.
אולי זה יהיה קצת אחרת בגלל הזמינות העצומה של התוכן הזה, אבל לא יהיו אנשים שבאמת יטרחו ללכת ל2015 ולצפות תכנית אחרי תכנית.

היתרון בתחרות כמו AEW מצוי גם בעובדה שהם מציעים אלטרנטיבה לזיכרון בטווח הארוך - הם ישאפו לספר סיפור קצת שונה מאשר 'ריינס היה כוכב ענק ואף אחד לא שנא אותו הסוף', תמיד טוב שיש להיסטוריה כמו שיותר כותבים מכמה שיותר צדדים שונים. לכן אני סקרן לראות מה ייצרב בזיכרון הקולקטיבי בעתיד על התקופה שלנו - איך מישהו כמו קני אומגה ייזכר? איך מישהו כמו סת' רולינס ייזכר? מה יאמרו על טנהאשי? מעניין מאוד. 

אני ציינתי את מייקלס-טייקר, בצורה נוחה מאוד, תוך כדי שאני שוכח שבתקופה הזאת היה כל כך הרבה זבל מסביב, היאבקות נשים היה דבר שלא היה קיים ועוד. 

[Kamigoye]

(03-02-2021, 08:40 PM)SwitchBlade כתב:  

(03-02-2021, 07:19 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 07:12 PM)SwitchBlade כתב:   

כשזה יקרה אתה תדע שהטקטיקה של WWE עובדת, לייצר רגעים מכנית אולי מתסכל את המעריצים עכשיו, אבל בטווח הרחוק אתה הולך למכור המון המון חולצות והמון המון כרטיסים.
כשאתה צופה שבוע אחרי שבוע ואתה מתוסכל מהבוקינג של רומן, אתה רואה את התגובה שהוא מקבל בראו אחרי מניה, אתה רוצה לראות אנשים אחרים מציליחים, זה קשה.
אבל 15 שנה מעכשיו, כל מה שנשאר מהאירוע הזה זה סקרינשוט של רומן ריינס עם זיקוקים מאחוריו, כל הכוכבים שחשבת שמגיע להם צ'אנס נשכחו, וההיט שריינס קיבל מושתק בשביל מוזיקה דרמטית.
לא יכול לחכות לפופ הגדול שריינס יקבל בחגיגת 70 לראו כשהוא עושה ספיר לילדה של מיז.

סיכוי גדול מאוד שאתה צודק.
חבר'ה כמו ביג אי וסזארו - הם כולם יישכחו בעוד 30 שנה, הדברים הרעים יישכחו והרגעים הגדולים שכל הלידורים אוהבים ייזכרו.
אולי זה יהיה קצת אחרת בגלל הזמינות העצומה של התוכן הזה, אבל לא יהיו אנשים שבאמת יטרחו ללכת ל2015 ולצפות תכנית אחרי תכנית.

היתרון בתחרות כמו AEW מצוי גם בעובדה שהם מציעים אלטרנטיבה לזיכרון בטווח הארוך - הם ישאפו לספר סיפור קצת שונה מאשר 'ריינס היה כוכב ענק ואף אחד לא שנא אותו הסוף', תמיד טוב שיש להיסטוריה כמו שיותר כותבים מכמה שיותר צדדים שונים. לכן אני סקרן לראות מה ייצרב בזיכרון הקולקטיבי בעתיד על התקופה שלנו - איך מישהו כמו קני אומגה ייזכר? איך מישהו כמו סת' רולינס ייזכר? מה יאמרו על טנהאשי? מעניין מאוד. 

אני ציינתי את מייקלס-טייקר, בצורה נוחה מאוד, תוך כדי שאני שוכח שבתקופה הזאת היה כל כך הרבה זבל מסביב, היאבקות נשים היה דבר שלא היה קיים ועוד. 

אני יוצא מנקודת הנחה וAEW לא קיימים עוד 20 שנה וWWE עושים אותו דבר, לא בהכרח נכון אבל מרגיש לי כמו הדבר ההגיוני להניח.
אני חושב ששלושתם במצבים די שונים, טאנאהאשי ספציפית אני מניח יהיה דמות כמו מיסאווה או קובאשי, מתאבק נורא איכותי, אבל הוא יפני, אז פחות מוכר.
סת' עוד די תלוי בכיוון הקריירה שלו, הוא לא נעול על אגדה כמו ריינס, אבל אני מאמין שהנרטיב שWWE יבנו סביבו יהיה חיובי וטוב אבל לא יתייחסו אליו כמו שמתייחסים אל רומן. אני גם חושב שהוא יהיה דמות גם בתור לא מתאבק, בתור מנהל או מנג'ר או משהו, אז לך תדע.
ביג אי וסזארו למיניהם יזכרו לאנשים כמונו, שנכנסו לזה חזק, אבל ברויאל ראמבל 2040 כשביג אי יכנס אני לא מאמין שהוא יהיה הפופ הגדול של הלילה.
לקני יש יותר מידי סימני שאלה, אבל הוא יהיה אגדה. אני גם חושב שנצחק על הפרומואים שלו ברטרוספקט. צוחקים עליהם גם עכשיו, אבל בעתיד זה יהיה גדול יותר.
אבל אני חושב שיהיה סקשן שלם של מעריצי היאבקות (אני ביניהם) שיגידו שקני אומגה גרם להם להתאהב בהיאבקות ולקחת את זה ברצינות ולחפש יותר לעומק.
אז יש מצב שהוא פשוט יפתח רפרטואר משלו, לא משהו שראינו קודם.

מחשבה שהייתה לי לא מזמן זה שממש מנסים להפוך את דניאל בריאן לדמות שון מייקלס.
בחיים לא מתייחסים לשון כמו שמתייחסים לרוק ואוסטין, ושמים דגש על זה שהוא פרפורמר מצוין בזירה.
ואני שם לב שממש *ממש* חופרים על כמה שבריאן הוא אחד הפרפורמרים הכי גדולים בזירה בWWE אי פעם כבר עכשיו.
 

[SwitchBlade]

(03-02-2021, 09:05 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 08:40 PM)SwitchBlade כתב:   

אני יוצא מנקודת הנחה וAEW לא קיימים עוד 20 שנה וWWE עושים אותו דבר, לא בהכרח נכון אבל מרגיש לי כמו הדבר ההגיוני להניח.
אני חושב ששלושתם במצבים די שונים, טאנאהאשי ספציפית אני מניח יהיה דמות כמו מיסאווה או קובאשי, מתאבק נורא איכותי, אבל הוא יפני, אז פחות מוכר.
סת' עוד די תלוי בכיוון הקריירה שלו, הוא לא נעול על אגדה כמו ריינס, אבל אני מאמין שהנרטיב שWWE יבנו סביבו יהיה חיובי וטוב אבל לא יתייחסו אליו כמו שמתייחסים אל רומן. אני גם חושב שהוא יהיה דמות גם בתור לא מתאבק, בתור מנהל או מנג'ר או משהו, אז לך תדע.
ביג אי וסזארו למיניהם יזכרו לאנשים כמונו, שנכנסו לזה חזק, אבל ברויאל ראמבל 2040 כשביג אי יכנס אני לא מאמין שהוא יהיה הפופ הגדול של הלילה.
לקני יש יותר מידי סימני שאלה, אבל הוא יהיה אגדה. אני גם חושב שנצחק על הפרומואים שלו ברטרוספקט. צוחקים עליהם גם עכשיו, אבל בעתיד זה יהיה גדול יותר.
אבל אני חושב שיהיה סקשן שלם של מעריצי היאבקות (אני ביניהם) שיגידו שקני אומגה גרם להם להתאהב בהיאבקות ולקחת את זה ברצינות ולחפש יותר לעומק.
אז יש מצב שהוא פשוט יפתח רפרטואר משלו, לא משהו שראינו קודם.

מחשבה שהייתה לי לא מזמן זה שממש מנסים להפוך את דניאל בריאן לדמות שון מייקלס.
בחיים לא מתייחסים לשון כמו שמתייחסים לרוק ואוסטין, ושמים דגש על זה שהוא פרפורמר מצוין בזירה.
ואני שם לב שממש *ממש* חופרים על כמה שבריאן הוא אחד הפרפורמרים הכי גדולים בזירה בWWE אי פעם כבר עכשיו.

אני חושב שאנחנו מסכימים בכמעט 100% אם כך.
גם על ההנחה על AEW...

עם טנהאשי יש לי קצת בעיה. אני חושב שהאימג' שלו הוא מרשים עד כדי כך שאני לא אסתפק בזה שהוא ייזכר כמו עוד אחד מהאגדות המזדקנות של NJPW. ראיתי לא מזמן את הקרב שלו מול דביט בזמנו, עלה לערוץ של NJPW, הבחור הזה כזה מגניב.. אין לי בעיה שייזכר במימדים עצומים ביפן, מצידי אפילו יותר מאוקדה.

רולינס אנחנו מסכימים ב100%. אמרתי לפני שנה לדעתי שרולינס ייזכר כיותר טוב מריינס. מאז ריינס החליט לצחוק עליי והוא העביר את הראן המוצלח ביותר בקריירה שלו, אבל העיקר הוא שרולינס הוא לא מתאבק כזה שמייצר לך תמונות עם זיקוקים - אולי רסלמניה 31, אבל חוץ מזה? כלום. 

אני תוהה אם ב2040 אנשים ידברו על המתאבקים הגדולים של התקופה שלנו, ויבוא מישהו כזה מוזר מהצד ויתחיל לדבר על קני אומגה, אגדה שנשכחה ונקברה ע"י ההיסטוריה. אני לא יודע. לפעמים אני מסתכל עליו וחושש שלא יזכרו אותו כראוי. סתם תחושה. 

אם לבריאן מגיע להיזכר כאגדה - לקני מגיע להיזכר כאגדה. זה מצחיק לחשוב שבריאן יותר טרי בWWE מאנשים כמו מיז ומוריסון, לאשלי, מקנטייר ועוד. 

[Kamigoye]

(03-02-2021, 09:36 PM)SwitchBlade כתב:  

(03-02-2021, 09:05 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 08:40 PM)SwitchBlade כתב:   

אני יוצא מנקודת הנחה וAEW לא קיימים עוד 20 שנה וWWE עושים אותו דבר, לא בהכרח נכון אבל מרגיש לי כמו הדבר ההגיוני להניח.
אני חושב ששלושתם במצבים די שונים, טאנאהאשי ספציפית אני מניח יהיה דמות כמו מיסאווה או קובאשי, מתאבק נורא איכותי, אבל הוא יפני, אז פחות מוכר.
סת' עוד די תלוי בכיוון הקריירה שלו, הוא לא נעול על אגדה כמו ריינס, אבל אני מאמין שהנרטיב שWWE יבנו סביבו יהיה חיובי וטוב אבל לא יתייחסו אליו כמו שמתייחסים אל רומן. אני גם חושב שהוא יהיה דמות גם בתור לא מתאבק, בתור מנהל או מנג'ר או משהו, אז לך תדע.
ביג אי וסזארו למיניהם יזכרו לאנשים כמונו, שנכנסו לזה חזק, אבל ברויאל ראמבל 2040 כשביג אי יכנס אני לא מאמין שהוא יהיה הפופ הגדול של הלילה.
לקני יש יותר מידי סימני שאלה, אבל הוא יהיה אגדה. אני גם חושב שנצחק על הפרומואים שלו ברטרוספקט. צוחקים עליהם גם עכשיו, אבל בעתיד זה יהיה גדול יותר.
אבל אני חושב שיהיה סקשן שלם של מעריצי היאבקות (אני ביניהם) שיגידו שקני אומגה גרם להם להתאהב בהיאבקות ולקחת את זה ברצינות ולחפש יותר לעומק.
אז יש מצב שהוא פשוט יפתח רפרטואר משלו, לא משהו שראינו קודם.

מחשבה שהייתה לי לא מזמן זה שממש מנסים להפוך את דניאל בריאן לדמות שון מייקלס.
בחיים לא מתייחסים לשון כמו שמתייחסים לרוק ואוסטין, ושמים דגש על זה שהוא פרפורמר מצוין בזירה.
ואני שם לב שממש *ממש* חופרים על כמה שבריאן הוא אחד הפרפורמרים הכי גדולים בזירה בWWE אי פעם כבר עכשיו.

אני חושב שאנחנו מסכימים בכמעט 100% אם כך.
גם על ההנחה על AEW...

עם טנהאשי יש לי קצת בעיה. אני חושב שהאימג' שלו הוא מרשים עד כדי כך שאני לא אסתפק בזה שהוא ייזכר כמו עוד אחד מהאגדות המזדקנות של NJPW. ראיתי לא מזמן את הקרב שלו מול דביט בזמנו, עלה לערוץ של NJPW, הבחור הזה כזה מגניב.. אין לי בעיה שייזכר במימדים עצומים ביפן, מצידי אפילו יותר מאוקדה.

רולינס אנחנו מסכימים ב100%. אמרתי לפני שנה לדעתי שרולינס ייזכר כיותר טוב מריינס. מאז ריינס החליט לצחוק עליי והוא העביר את הראן המוצלח ביותר בקריירה שלו, אבל העיקר הוא שרולינס הוא לא מתאבק כזה שמייצר לך תמונות עם זיקוקים - אולי רסלמניה 31, אבל חוץ מזה? כלום. 

אני תוהה אם ב2040 אנשים ידברו על המתאבקים הגדולים של התקופה שלנו, ויבוא מישהו כזה מוזר מהצד ויתחיל לדבר על קני אומגה, אגדה שנשכחה ונקברה ע"י ההיסטוריה. אני לא יודע. לפעמים אני מסתכל עליו וחושש שלא יזכרו אותו כראוי. סתם תחושה. 

אם לבריאן מגיע להיזכר כאגדה - לקני מגיע להיזכר כאגדה. זה מצחיק לחשוב שבריאן יותר טרי בWWE מאנשים כמו מיז ומוריסון, לאשלי, מקנטייר ועוד. 

אני חושב שאתה פשוט לא מעריך כמה מיסאווה וקובאשי חשובים להיאבקות ביפן, מיסאווה בשיא שלו היה אובר כמו אוסטין בשנות ה90 אם לא יותר, הם שניהם חשובים להיאבקות ביפן (וגם מחוץ ליפן אם נהיה כנים) בצורה שקשה אפילו להגדיר.
אני מסכים לגבי קני, ואני חושב שהוא כן יזכר כחשוב, אבל אני חושב שיש סימני שאלה באיך הוא יזכר.
אם AEW מצליחים ונשארים רלוונטיים? אז הוא אולי לא יהיה הפנים של ההצלחה של AEW אבל הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעם, ואז הלך ונהיה טופ גאי בחברה היחידה שהציבה תחרות לWWE.
אם AEW נכשלים? הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעםף ואפשר לשכוח לרגע מAEW ברגוע הכל טוב.
טאנהאשי אוקדה ונאיטו יזכרו כמו שמיסאווה קובאשי טאווה וקאוואדה זכורים לAJPW בשנות ה90, האגדות שהגדירו את הדור הזה של היאבקות ביפן.
השאלה זה מי הרביעי, בתכלס זה קני אבל הוא עבר לאמריקה אז התחרות פה היא בין ג'יי לאיבושי כנראה לספוט האחרון, אבל בגלל שהוא יפני ובייביפייס אני מביא את זה לאיבושי.
 

[Kamigoye]

אגב אם יש בנאדם שWWE מסדרים לו עכשיו לגאסי ענקי שלא יוכלו להתחרות בו ברטרוספקט, זאת שארלוט.

[SwitchBlade]

(03-02-2021, 09:49 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 09:36 PM)SwitchBlade כתב:   

אני חושב שאתה פשוט לא מעריך כמה מיסאווה וקובאשי חשובים להיאבקות ביפן, מיסאווה בשיא שלו היה אובר כמו אוסטין בשנות ה90 אם לא יותר, הם שניהם חשובים להיאבקות ביפן (וגם מחוץ ליפן אם נהיה כנים) בצורה שקשה אפילו להגדיר.
אני מסכים לגבי קני, ואני חושב שהוא כן יזכר כחשוב, אבל אני חושב שיש סימני שאלה באיך הוא יזכר.
אם AEW מצליחים ונשארים רלוונטיים? אז הוא אולי לא יהיה הפנים של ההצלחה של AEW אבל הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעם, ואז הלך ונהיה טופ גאי בחברה היחידה שהציבה תחרות לWWE.
אם AEW נכשלים? הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעםף ואפשר לשכוח לרגע מAEW ברגוע הכל טוב.
טאנהאשי אוקדה ונאיטו יזכרו כמו שמיסאווה קובאשי טאווה וקאוואדה זכורים לAJPW בשנות ה90, האגדות שהגדירו את הדור הזה של היאבקות ביפן.
השאלה זה מי הרביעי, בתכלס זה קני אבל הוא עבר לאמריקה אז התחרות פה היא בין ג'יי לאיבושי כנראה לספוט האחרון, אבל בגלל שהוא יפני ובייביפייס אני מביא את זה לאיבושי.

קני אומגה זה שיעור חשוב בנאמנות ארגונית - אתה יכול לקחת ארגון בודד, להשקיע את כל כולך בידיעה שכשזה יסתיים אתה תיזכר בתור אגדה עם חותמת של הארגון הזה. נדידה אחת יכולה להרוס דבר כזה.
אני לא טוען שהוא לא היה נאמן, אבל במקביל לקני אומגה יש לך את קוטה איבושי שעשה במופגן את הצעד ההפוך: חודש אחרי שקני עזב במפתיע יחד עם כל החברים שלו באקסודוס הכי גדול בNJPW אי פעם - איבושי צעד לבמה רק כדי להצהיר נאמנות לNJPW. מה שמצחיק הוא שלדעתי אומגה לעד יהיה גדול יותר מאיבושי, אבל איבושי לקח אסטרטגיה הפוכה מאומגה שסביר שתשתלם מאוד מבחינת המורשת שלו. אם אומגה היה נשאר בNJPW הוא היה יוצק לעצמו מורשת שיהיה בלתי ניתן להזיז או להתכחש לה. גם אם הפרויקט שלו יעבוד וAEW ישארו על המפה - חבר'ה כמו פייג' ודארבי יהנו מזה יותר מבחינת המורשת.


לדעתי התחרות בין ג'יי לאיבושי היא יותר עניין שקשור בהחלטה של ג'יי ובעזיבה העתידית הבלתי נמנעת (כמעט) שלו למערב - גם ג'יי בחר יפה עם נאמנות לNJPW שהשתלמה לו בענק. ההבדל בין מיין איבנטר לבין אגדה מבחינתו יהיה אולי שאלה של 'איפה' יותר מאשר שאלה של 'אם בכלל': הוא מספיק צעיר כדי לנחות בגיל 30 בWWE ולבנות לעצמו מורשת חדשה, הוא יכול גם לעשות צעד חסר תקדים למערביים ולהישאר לשארית הקריירה שלו ביפן - ואז לדעתי הוא יישב על המשבצת בה קני היה יושב אם היה נשאר בNJPW. 
אם איבושי ממשיך ככה וג'יי נשאר בNJPW - לדעתי נאיטו יהיה זה שיצטרך לוותר על המקום שלו, אם אנחנו מדברים כמובן על ארבע משבצות בלבד בזיכרון. אין לי משהו נגד נאיטו, לדעתי זה פשוט היה מאוחר מידי בקריירה שלו. 

[Shalev_the rock]

אוסטין-ברט. מבחינתי הקרב הזה הוא הסופרנוס של קרבות הרסלמניה. הכל נראה אחריו פחות. פחות מדויק, פחות נכון, פחות אמיתי, פחות מרגש, פחות.

דווקא אני רוצה לתת את הקרדיט לברט פה. מהמתאבקים היחידים בהיסטוריה שהיו יכולים להצליח בכל עידן ברסלינג לטעמי.

[Kamigoye]

(03-02-2021, 10:15 PM)SwitchBlade כתב:  

(03-02-2021, 09:49 PM)Kamigoye כתב:  

(03-02-2021, 09:36 PM)SwitchBlade כתב:   

אני חושב שאתה פשוט לא מעריך כמה מיסאווה וקובאשי חשובים להיאבקות ביפן, מיסאווה בשיא שלו היה אובר כמו אוסטין בשנות ה90 אם לא יותר, הם שניהם חשובים להיאבקות ביפן (וגם מחוץ ליפן אם נהיה כנים) בצורה שקשה אפילו להגדיר.
אני מסכים לגבי קני, ואני חושב שהוא כן יזכר כחשוב, אבל אני חושב שיש סימני שאלה באיך הוא יזכר.
אם AEW מצליחים ונשארים רלוונטיים? אז הוא אולי לא יהיה הפנים של ההצלחה של AEW אבל הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעם, ואז הלך ונהיה טופ גאי בחברה היחידה שהציבה תחרות לWWE.
אם AEW נכשלים? הוא יהיה הבנאדם שהיה הטופ גאי בNJPW בתקופה עם אולי הכי הרבה כישרון ברוסטר אחד אי פעםף ואפשר לשכוח לרגע מAEW ברגוע הכל טוב.
טאנהאשי אוקדה ונאיטו יזכרו כמו שמיסאווה קובאשי טאווה וקאוואדה זכורים לAJPW בשנות ה90, האגדות שהגדירו את הדור הזה של היאבקות ביפן.
השאלה זה מי הרביעי, בתכלס זה קני אבל הוא עבר לאמריקה אז התחרות פה היא בין ג'יי לאיבושי כנראה לספוט האחרון, אבל בגלל שהוא יפני ובייביפייס אני מביא את זה לאיבושי.

קני אומגה זה שיעור חשוב בנאמנות ארגונית - אתה יכול לקחת ארגון בודד, להשקיע את כל כולך בידיעה שכשזה יסתיים אתה תיזכר בתור אגדה עם חותמת של הארגון הזה. נדידה אחת יכולה להרוס דבר כזה.
אני לא טוען שהוא לא היה נאמן, אבל במקביל לקני אומגה יש לך את קוטה איבושי שעשה במופגן את הצעד ההפוך: חודש אחרי שקני עזב במפתיע יחד עם כל החברים שלו באקסודוס הכי גדול בNJPW אי פעם - איבושי צעד לבמה רק כדי להצהיר נאמנות לNJPW. מה שמצחיק הוא שלדעתי אומגה לעד יהיה גדול יותר מאיבושי, אבל איבושי לקח אסטרטגיה הפוכה מאומגה שסביר שתשתלם מאוד מבחינת המורשת שלו. אם אומגה היה נשאר בNJPW הוא היה יוצק לעצמו מורשת שיהיה בלתי ניתן להזיז או להתכחש לה. גם אם הפרויקט שלו יעבוד וAEW ישארו על המפה - חבר'ה כמו פייג' ודארבי יהנו מזה יותר מבחינת המורשת.


לדעתי התחרות בין ג'יי לאיבושי היא יותר עניין שקשור בהחלטה של ג'יי ובעזיבה העתידית הבלתי נמנעת (כמעט) שלו למערב - גם ג'יי בחר יפה עם נאמנות לNJPW שהשתלמה לו בענק. ההבדל בין מיין איבנטר לבין אגדה מבחינתו יהיה אולי שאלה של 'איפה' יותר מאשר שאלה של 'אם בכלל': הוא מספיק צעיר כדי לנחות בגיל 30 בWWE ולבנות לעצמו מורשת חדשה, הוא יכול גם לעשות צעד חסר תקדים למערביים ולהישאר לשארית הקריירה שלו ביפן - ואז לדעתי הוא יישב על המשבצת בה קני היה יושב אם היה נשאר בNJPW. 
אם איבושי ממשיך ככה וג'יי נשאר בNJPW - לדעתי נאיטו יהיה זה שיצטרך לוותר על המקום שלו, אם אנחנו מדברים כמובן על ארבע משבצות בלבד בזיכרון. אין לי משהו נגד נאיטו, לדעתי זה פשוט היה מאוחר מידי בקריירה שלו. 

נאיטו לא מוותר על המשבצת שלו, הוא היה בייסיקלי הדמות הראשית של NJPW כל העשור הזה, כל העידן הזה סובב סביבו והמסע שלו, וזה נגמר בדאבל גולד דאש.
אז טאנא כבר אגדה, אוקדה ונאיטו נעולים בתור הדמויות הראשיות הכי עקביות, ואז הספוט הרביעי זה מה שאמרתי קודם.
אבל כמו שאמרתי, מה שמונע מג'יי את הספוט הרביעי זה לא שום דבר שקשור אליו כמתאבק, או כדמות, יותר פשוט העובדה שהוא מערבי והיל, גם אם הוא ישאר לנצח ביפן, הוא יהיה ההיל המערבי.
אם כבר ההבטחה של איבושי להישאר בNJPW דורשת קונטקסט, כי לפני זה הוא היה ההפך, הוא היה הכי פחות נאמן, לא היה לו חוזה מלא בשום מקום כי הוא לא הרגיש בנוח להתחייב לשום מקום, ובגלל זה, קני נכנס לספוט שNJPW תכננו לאיבושי לפני שהוא סירב לחתום ונהיה נווד רסלינג.
ואני אומר ארבע כי פשוט בשנות ה90 היה לך את הFOUR PILLARS OF HEAVEN שאלה הארבע מתאבקים הכי חשובים בAJPW של שנות ה90 שזה גם אחת התקופות הכי חזקות בהיסטוריה של רסלינג, אז אני מנסה לעשות הקבלה.

ולגבי קני גדול יותר מאיבושי? אני סוג של מסכים? הוא תמיד ירגיש גדול יותר מהחיים, הוא עשה יותר ופרץ יותר דלתות ודברים כאלה.
אבל אני חושב ששניהם טובים באותה מידה, שהיא המקסימום טוב שמתאבק יכול להיות.

 

[GuyN98]

אני רוצה להוסיף את נקודת המבט שלי לטייקר-מייקלס ואוסטין ברט וההבדל ביניהם.

טייקר-מייקלס זה ספקטקולר אחד גדול, אין יותר חגיגה מזה. וזה משהו שאוהדי האבקות מאוד אוהבים.
אוסטין-ברט זה מה שאנחנו מנסים להסביר לאנשים שמזלזלים בהאבקות. זה סיפור. יש פה שני מתאבקים כל אחד עם הרקע שלו, ברט הארט, האיש הטוב, מתאבק קלאסי שהיה הטוב ביותר אבל מתחיל לאבד את אמון הקהל בגלל סטיב אוסטין, הנבל, חסר כבוד ללא שום גבולות אבל הקהל מתחבר אליו כי הוא נוף אחר ומודרני. יש פה סיפור רקע שמחבר בין שניהם, הקרב הראשון ב-SVS, ברט מנצח, אבל הוא לא מכניע את אוסטין או גורם לו לאיבוד הכרה, יש פה ניצחון מאוד ערמומי, משהו שלא מאפיין את ברט הארט. הקהל מתחיל לאט לאט לעבור צד, הם מעריכים יותר את אוסטין ומואסים בברט הארט. הקליימקס מגיע בקרב החוזר, קרב הכנעות. הפעם אין תירוצים, יהיה פה מנצח ברור. ומה הכי מדהים? שהמנצח הברור זה אוסטין, והוא הפסיד את הקרב. אוסטין סירב להיכנע עד שאיבד את ההכרה ויצא הגיבור הכי גדול עד שלא יכולת שלא להריע לו ולקלל את ברט הארט שאמנם ניצח, אבל בבירור לא יצא הגיבור של הקרב, אלא הנבל. פה התקיים הדאבל-טרן הכי טהור אי פעם. טקס העברת הלפיד, ברט הארט כבר לא הכוכב הכי גדול למרות שניצח, סטיב אוסטין הוא הכוכב.
תראו כמה רגש יש בסיפור הזה, כמה רבדים יש פה. זה לא סתם קרקס. ומדובר בקרב האבקות מבויים, אבל זה היופי, זה למה להאבקות מגיע יותר ממה שמייחסים לזה, אפילו בקרב האוהדים.

[RoeeHardy]

אני מקפיד מאוד על חלוקה בין קרבות שיצא לי לחוות ב״זמן אמת״ לבין קרבות עבר שהשלמתי בדיעבד. אי אפשר באמת לעשות השוואה בין קרב שחווית בלייב לבין כזה שצפית בו לראשונה מחוץ לקונטקסט. זה אפילו לא עניין של מה יותר טוב, אלו פשוט שני דברים שונים לגמרי.

מייקלס-טייקר זה ממש לא קרב שה-WWE העצימו בדיעבד וכביכול היה פחות טוב בפועל מאיך שהוא נתפס. אני זוכר את הצפייה בקרב הזה בזמן אמת, הבאזז היה אמיתי, גם אצלי וגם ברחבי הרשת. צעירים ומבוגרים כאחד כתבו שזה אחד הקרבות הטובים ביותר שהם ראו אי פעם. אני יכול לנסות להסביר למה, אבל זה כבר דיון בפני עצמו. אולי בעתיד. בכל אופן, אצלי הוא מספר 1 לא עוררין בנוגע לקרבות רסלמניה שראיתי בלייב, ובתחרות עם פאנק-סינה על מספר 1 בכללי ב-WWE שראיתי בלייב.
אהיה כנה ואומר שמאז כמובן צפיתי בו שוב מספר פעמים ואף פעם לא הצלחתי לשחזר את ההתלהבות הראשונית, אבל זה חלק מהקסם של המעורבות הרגשית שקיימת רק בצפייה בלייב. אותו מקרה היה לי עם פאנק-סינה, שמבחינת צפייה בלייב הקרב שלהם ב-MITB הוא מבחינתי בפער עצום מעל השאר, אבל בצפייה ביקורתית ומנותקת כנראה שהקרבות המאוחרים שלהם היו טובים יותר.

ולמרות זאת, אני מצטרך לשלו ומסכים עם כל מילה. כתבתי כבר כמה פעמים שלדעתי ברט-אוסטין מרסלמניה 13 זה הקרב הטוב ביותר בכל הזמנים, וזה כשאפילו לא ראיתי אותו בלייב.