תגיד את האמת

[master of doom]

(01-09-2022, 01:55 AM)DGRI96 כתב:  כי אחרי 400 יום שריינס היה הפייבוריט המוחלט מול כל מי שהתמודד נגדו.. הגיע הזמן שיבוא מישהו שיעמוד שווה בשווה מול רומן ואולי אפילו ישים אותו במשבצת האנדרדוג לשם שינוי.

במצב של 400 יום ריין לא יכול לבוא מישהו שישים אותו במשבצת של האנדרדוג. זה יגרום לכל הריין להרגיש נחות. לסנר לא היה צריך להיות דמות חסרת ביטחון פתאום, אבל בטח שלא ריינס.

[Bam Bam Bigelow]

(01-08-2022, 09:36 PM)master of doom כתב:  ברוק לסנר מקבל יחס אוברייטד מה-WWE. הסגמנט שלו עם ריינס בסמאק הוציא לי את כל האוויר ממנו. התלהבתי כשהוא תקף את ריינס עם ה-F5, הייתי מאוד בהייפ ללסנר-ריינס, אבל יש צחוקים ויש חלאס. זה שהם גרמו לרומן ריינס להרגיש נחות מלסנר זה כישלון בוקינג וחוסר הבנה מהמדרגה הראשונה.

אפשר ללמוד מהקרב האחרון בין פייג׳ לדניאלסון איך (וכן, אני אוכל את הכובע) הפסד נקי בלי שום אוברבוקינג מוציא את שני המתאבקים לגיטימיים.

[RoeeHardy]

אסימון שנפל לי בעקבות רסל קינגדום:

למרות הבוקינג של השנתיים האחרונות, למרות הקורונה, למרות הקהל השקט והקארד הבינוני וחוסר ההייפ - יש משהו בפרזנטציה ובאופן הגשת המוצר של ניו ג'פן שקולע בול למה שאני מצפה ברסלינג, ונמצא עדיין רמה מעל כל ארגון אחר לדעתי.

בארגונים המערביים, כולל AEW, המוצר לפעמים מרגיש מופק יתר על המידה - האולמות המושקעים, ההפקה הטלוויזיונית הנקייה והמוקפדת, הקאטים הרבים, הקצב הגבוה של הקרבות, הפוקוס הרחב על הקהל והתגובות שלו. בניו ג'פן לעומת זאת, וספציפית ברסל קינגדום, יש איזשהו תמהיל נכון בין הצד הבידורי עם הכניסות הגרנדיוזיות והתלבושות המוגזמות לבין האווירה הרצינית שמשתלטת ברגע שהמתאבקים נכנסים לזירה. זה גורם למוצר להרגיש מציאותי יותר במידה מסוימת. קצת קשה לשים את האצבע בדיוק על הגורם העיקרי לזה, אבל חלק מהדוגמאות הן המיליון אנשי הפקה והמלווים שמקיפים את הזירה לאורך כל הקרב, כמו נניח בקרב איגרוף. או השוט הארוך על כל מתאבק שמרגע שהוא נכנס לזירה מקבל את כל הפוקוס, כולל שניות ארוכות בהן הוא סתם פושט את הגיר שלו. השקט של הקהל והשדרנים עד לרגע צלצול הפעמון, העובדה שכל הקהל מוחשך לגמרי ורק הזירה מוארת, השוט הרחוק שעושה זום ברגע תחילת הקרב. יש תחושה של מוצר טלוויזיוני לא מצוחצח, לא מלוטש, אבל לגמרי בקטע טוב.

החלק השני הוא העברת הסיפור בזירה. בארגונים המערביים יש לפעמים צורך לשטח מעט את הסיפור ולהציג אותו דרך ביטים די ברורים וקלים להבנה. בדרך כלל זה יבוא לידי ביטוי בפרומואים שלפני הקרבות, אבל גם במהלך הקרבות עצמם. לדוגמה הקטע עם הקפיצות חימום של האנגמן ובריאן בקרב ביניהם - זה אמנם היה אחלה דבר, אבל עדיין קצת יותר מדי לתוך הפרצוף. ביפן לעומת זאת הם עובדים עם ניואנסים הרבה יותר דקים. לפעמים מספיקים מבט או הבעה מסוימים וכל הסיפור כבר ברור מעצמו. לדוגמה המבט שהיה לשינגו ברגע שהמצלמה התמקדה עליו בתחילת המיין איבנט בלילה השני, או הצחוקים של אוקדה ונאיטו כמו שני חברים ותיקים שפתאום נפגשו אחרי הרבה זמן. ברגעים הקטנים האלו כל ההיסטוריה של הדמויות נופלת במקום ולי כצופה הסיפור כולו על כל הרבדים שלו ברור לגמרי, בלי שמישהו מהם צריך לומר משהו. כמובן שלזה מצטרפים שדרנים ששולטים בחומר ויודעים לדוגמה לשלוף בשנייה על כל ריברסל של אוקדה באיזה קרב בעבר הוא השתמש בו ובאיזה הקשר. מהבחינה הזו הם עדיין הכי טובים בביזנס.  

[KillSwitch]

רוב המוצר של AEW יותר קרוב על הספקטרום לישיי-איוול מאשר שינגו-אוקדה.

הישענות על התערבויות ובולשיט יותר מאשר הישענות על הרסלינג עצמו.

[SwitchBlade]

אני מניח שניו ג'פן הם המוצר היחיד במיינסטרים שהוא ספורט. 

AEW הם תכנית טלוויזיה, NJPW לא. 
גם הקרבות המורכבים בAEW הם בסופו של דבר מאוד ברורים - פייג'/בריאן היו קרבות שגם בתור צופה חדש אתה יכול כנראה להבין את רוב הסאבטקסט בלי הרבה מאמץ. בNJPW אין לך סיכוי בכלל. 

הG1 הוא טורניר ספורטיבי, לAEW אין כאלה.
המוצר שלהם הוא הרבה יותר נקי מאשר זה של AEW, זה אגב למה לדעתי האליט וNJPW הסתדרו כל כך טוב - הנטייה הדרמטית והשטותיות הטבעית שלהם מתאזנת ע"י מוצר רציני ונקי יותר שמאלץ אותם גם להראות שהם טופ-טיר בזירה. אם קני והבאקס היו מתאבקים פחות ממושלמים בזירה - זה לא היה עובד והסגנון של NJPW היה חושף אותם.

זו עוד דרך בה התופעה שנקראית "איוול" הרסה את NJPW.
לא רק שהוא גרם לאליפות להיראות יותר זולה ממסטיק בזוקה, אלא גם שהמעבר שלו ל""""בולט קלאב""""" הכניס לנו בפרצוף סגנון היאבקות שביקשנו לברוח ממנו. מניח שניו ג'פן חשבו שהסגנון ההילי-מערבי הזה ימשוך את העין, בפועל הוא פשוט גרם להם לאבד את הedge שלהם. ברגע שNJPW הופכים לתכנית טלוויזיה הם פשוט תכנית טלוויזיה כמו אימפקט וAEW, רק עם הפקה פחות טובה ושפה פחות מובנת.  

[Kamigoye]

(01-10-2022, 03:37 PM)SwitchBlade כתב:  זה אגב למה לדעתי האליט וNJPW הסתדרו כל כך טוב

די לשנות את ההיסטוריה, אף אחד לא אהב את הדברים המוגזמים של האליט בניו ג'פן, אני גם בטוח שאם נלך ל(פורום מתחרה) יהיה אפשר לראות תגובות של כולם שמדברים על זה.
כן ברור שהיו להם דברים טובים, אבל זה היה יותר למרות, ולא בגלל, הסיפור של קני ואיבושי לא קשור לאליט, והקרב של היאנג באקס נגד הגולדן לאברס אפילו לא היה ביפן, רטרואקטיבית גם אפשר להגיד שזה מרגיש יותר כמו קרב של AEW מאשר קרב של ניו ג'פן.
אבל כל הסטוריליינים שקיימים נטו בתוך האליט, ספציפית כל הבלאגן של קודי-קני והבגידות והמריבות בתוך בולט קלאב, היה פשוט לא מתאים.

[SwitchBlade]

(01-10-2022, 05:09 PM)Kamigoye כתב:  די לשנות את ההיסטוריה, אף אחד לא אהב את הדברים המוגזמים של האליט בניו ג'פן, אני גם בטוח שאם נלך ל(פורום מתחרה) יהיה אפשר לראות תגובות של כולם שמדברים על זה.
כן ברור שהיו להם דברים טובים, אבל זה היה יותר למרות, ולא בגלל, הסיפור של קני ואיבושי לא קשור לאליט, והקרב של היאנג באקס נגד הגולדן לאברס אפילו לא היה ביפן, רטרואקטיבית גם אפשר להגיד שזה מרגיש יותר כמו קרב של AEW מאשר קרב של ניו ג'פן.
אבל כל הסטוריליינים שקיימים נטו בתוך האליט, ספציפית כל הבלאגן של קודי-קני והבגידות והמריבות בתוך בולט קלאב, היה פשוט לא מתאים.

הדברים המוגזמים של האליט != קני/קודי. 

קני/קודי היה כתם שחור ענק ולא נוח בין פברואר לבין יולי 2018, העלילה מהגרועות שהיו לאליט, וגם זו שסימנה את סוף התקופה שלהם בNJPW ותחילת המעבר לAE. 

אישית אני הגעתי לNJ בזכות סוויצ'בלייד, אבל הרוב המוחלט הגיעו כי הם רצו לראות מה הבחור המתולתל יכול לעשות. אומגה הוא לא בדיוק המתאבק NJPW הטיפוסי שלך, הוא הרבה יותר out there, הרבה יותר תיאטרלי, הרבה יותר מערבי. זו הסיבה שהוא הצליח למשוך אליו המון עיניים מהמערב, זה והעובדה שהוא מתאבק הזירה מהטובים אי פעם. 

הבאקס הם afterthought ביחס לקני, אבל גם הם שם. 
האירועים של NJPW נמצאים במרווחים מפוארים של לפעמים חודש+ בין אחד לאחר. בין זה וזה, האליט דאגו להמשיך את העלילה עם BTE, מה שנורא החמיא לעבודה שלהם בNJPW.

גולדן לאברס/יאנג באקס היה אחד מקרבות הטאג הטובים ביותר שראיתי בNJPW ובכללי. לא הייתי משתמש בזה כדי לקחת קרדיט מהאליט.
הסיפור של קני ואיבושי קשור בכל מה שקני נגע בו כשהוא לא היה בקשר עם איבושי. איך אפשר בכלל לטעון אחרת?

2018 הייתה אחת מהשנים הכי מוצלחות של NJPW אי פעם. אולי הם לעולם לא יחזרו לגבהים האלה.
כן - אומגה, אוקדה, ג'ריקו (שהגיע ספציפית לעבוד עם אומגה), איבושי, נאיטו וסוויצ'בלייד היו שם גם, אבל האליט סחבו את השנה הזאת, לטוב ולרע (והיה גם רע כמובן). איך אפשר לומר שאנשים לא אהבו את השטיקים של האליט כשהם היו הדבר הכי פופולרי ברסלינג? 

[Kamigoye]

(01-10-2022, 05:27 PM)SwitchBlade כתב:  הדברים המוגזמים של האליט != קני/קודי. 

קני/קודי היה כתם שחור ענק ולא נוח בין פברואר לבין יולי 2018, העלילה מהגרועות שהיו לאליט, וגם זו שסימנה את סוף התקופה שלהם בNJPW ותחילת המעבר לAE. 

אישית אני הגעתי לNJ בזכות סוויצ'בלייד, אבל הרוב המוחלט הגיעו כי הם רצו לראות מה הבחור המתולתל יכול לעשות. אומגה הוא לא בדיוק המתאבק NJPW הטיפוסי שלך, הוא הרבה יותר out there, הרבה יותר תיאטרלי, הרבה יותר מערבי. זו הסיבה שהוא הצליח למשוך אליו המון עיניים מהמערב, זה והעובדה שהוא מתאבק הזירה מהטובים אי פעם. 

הבאקס הם afterthought ביחס לקני, אבל גם הם שם. 
האירועים של NJPW נמצאים במרווחים מפוארים של לפעמים חודש+ בין אחד לאחר. בין זה וזה, האליט דאגו להמשיך את העלילה עם BTE, מה שנורא החמיא לעבודה שלהם בNJPW.

גולדן לאברס/יאנג באקס היה אחד מקרבות הטאג הטובים ביותר שראיתי בNJPW ובכללי. לא הייתי משתמש בזה כדי לקחת קרדיט מהאליט.
הסיפור של קני ואיבושי קשור בכל מה שקני נגע בו כשהוא לא היה בקשר עם איבושי. איך אפשר בכלל לטעון אחרת?

2018 הייתה אחת מהשנים הכי מוצלחות של NJPW אי פעם. אולי הם לעולם לא יחזרו לגבהים האלה.
כן - אומגה, אוקדה, ג'ריקו (שהגיע ספציפית לעבוד עם אומגה), איבושי, נאיטו וסוויצ'בלייד היו שם גם, אבל האליט סחבו את השנה הזאת, לטוב ולרע (והיה גם רע כמובן). איך אפשר לומר שאנשים לא אהבו את השטיקים של האליט כשהם היו הדבר הכי פופולרי ברסלינג? 

הדברים המוגזמים של האליט זה בדיוק מה שקני וקודי עשו, אתה לא יכול פשוט להגיד שזה לא אותו דבר.
גם עכשיו שיש לנו את AEW, אנחנו רואים שזה בדיוק סוג האנגלים שהם מריצים, וסוג העלילות שהם עושים.

ברוב הפסקאות שלך אתה מביא קרדיט לקני, ומבטל מה שכל השאר עשו, בין אם זה היאנג באקס, ג'ריקו (אני אחשיב אותו אליט), קודי, אבל הם האליט, לא קני עצמאית.
קני משך אנשים למוצר עם ההיאבקות שלו, אני מסכים שהוא היה קיים בספייס קצת שונה משאר האליט, וזה היה הספייס של NJ.
אגב אני לא משתמש בקרב טאג כדוגמה למשהו רע, אני פשוט אומר שהוא לא התאים לסוג הקרבות שNJ מעלים ברגיל, הרבה יותר תיאטרלי, הרבה יותר בפנים שלו (כמו שהוזכר בדיון קודם), ועכשיו אם היית שם אותו בAEW הוא היה מתאים כמו ברוק לסנר ותספורות גרועות, היה מרגיש טבעי.

מה שאני מנסה להגיד בתכלס זה שבמיוחד לקראת הסוף, לאנשים כבר היה קשה עם האליט, והדרך הדרמטית שלהם להציג סיפור כבר הרגישה לא מתאימה, כולם רצו שהם ילכו כבר וברגע שהתחילו שמועות על AEW זה רק התגבר.
אולי אני אשקיע ואלך לחפש את זה התגובות האלה, כי אני מרגיש שגם אתה הגבת.
 

[SwitchBlade]

(01-10-2022, 05:42 PM)Kamigoye כתב:  הדברים המוגזמים של האליט זה בדיוק מה שקני וקודי עשו, אתה לא יכול פשוט להגיד שזה לא אותו דבר.
גם עכשיו שיש לנו את AEW, אנחנו רואים שזה בדיוק סוג האנגלים שהם מריצים, וסוג העלילות שהם עושים.

ברוב הפסקאות שלך אתה מביא קרדיט לקני, ומבטל מה שכל השאר עשו, בין אם זה היאנג באקס, ג'ריקו (אני אחשיב אותו אליט), קודי, אבל הם האליט, לא קני עצמאית.
קני משך אנשים למוצר עם ההיאבקות שלו, אני מסכים שהוא היה קיים בספייס קצת שונה משאר האליט, וזה היה הספייס של NJ.
אגב אני לא משתמש בקרב טאג כדוגמה למשהו רע, אני פשוט אומר שהוא לא התאים לסוג הקרבות שNJ מעלים ברגיל, הרבה יותר תיאטרלי, הרבה יותר בפנים שלו (כמו שהוזכר בדיון קודם), ועכשיו אם היית שם אותו בAEW הוא היה מתאים כמו ברוק לסנר ותספורות גרועות, היה מרגיש טבעי.

מה שאני מנסה להגיד בתכלס זה שבמיוחד לקראת הסוף, לאנשים כבר היה קשה עם האליט, והדרך הדרמטית שלהם להציג סיפור כבר הרגישה לא מתאימה, כולם רצו שהם ילכו כבר וברגע שהתחילו שמועות על AEW זה רק התגבר.
אולי אני אשקיע ואלך לחפש את זה התגובות האלה, כי אני מרגיש שגם אתה הגבת.

קודי/קני זה מוכל בתוך האליט, אבל זה לא מקרה הבוחן הקלאסי שהייתי לוקח.
קודי באופן כללי לא הסתדר בNJPW. אפילו הריין שלו על אליפות ארה"ב או הקרב שלו עם איבושי לא עבדו. הוא היה מערבי מידי, ממוסחר מידי, בדיעבד גם האינטרסים שלו היו ברורים. 

אבל השאר?

אני בגדול מסכים עם הטענה של קורנט על הבאקס, זה נכון.
הבאקס יאמרו לך שהם סגרו אירועים בNJPW. זה שקר. הם היו ה-טאג במחלקת המשקל הקל, אבל בכל זאת הם לרוב פתחו אירועים במקום לסגור אותם. קני היה זה שסגר את האירועים. 

אני כמובן עושה לעצמי חיים קלים כשאני מתמקד בקני. אבל לדעתי הטענה עומדת גם כשאני מרחיב את המבט שלי ומסתכל על האליט ככלל - אומגה והבאקס, אולי גם מרטי, הרבה פחות פייג' וקודי. 

NJPW ספגו שני אקסודוסים רציניים - ב2016 וב2019.

סטיילס, גאלוס ואנדרסון ונקאמורה הלכו להם ב2016, הם שרדו את האקסודוס הזה בהצלחה יתרה תוך הסתמכות על.. הבאקס וקני. 
האליט עזבו ב2019, ואת זה הם כבר לא שרדו באותה המידה. כן, אולי זה הקורונה, ועדיין.. השיא שלהם היה 2016-ינואר 2019, אולי נמתח את זה עד אוגוסט 2019, אבל לא מעבר. אני מזהה פה סוג של קשר בין האליט לבין הקריצה של NJPW לקהל המערבי. ופה בפורום יש מספר דוגמאות לא מייצגות בהקשר הזה - תומר, אתה ונדב, שהצליחו לעשות את האינטגרציה להיאבקות יפנית בכללי בצורה טובה יותר מהרוב המוחלט.

בפועל 2020 היה אשכול ענק על הG1, שכולל הימורים, דעות על כל יום והלאה.
ב2021 לאף אחד לא היה אכפת. אבל לכולם אכפת מAEW. 

+ אף אחד לא רצה שהם "ילכו כבר", זה היה יותר התרגשות ושמועות על ארגון חדש שקם. שלושת החודשים הסוגרים שלהם לא נחשבים כל כך בעיניי כחלק מהראן שלהם בNJPW, הם בבירור כבר לא היו שם מנטלית.

נ.ב ללסנר יש תספורת כמו שלי רק יותר קצרה, אז אחי.. 

[KillSwitch]

לפני המון שנים, אני חושב שזה היה שנת 2015 (קווין אואנס היה בתחילת דרכו בWWE), שמעתי פודקאסט עם אקסקליבור והוא דיבר על הסיבות שהוא מעדיף רסלינג יפני על המוצר של WWE.
הוא אמר אז משהו שמאוד נשאר איתי - ביפן הסטוריליין מעצים את הקרבות, בWWE הקרבות מעצימים את הסטוריליין.
אני חושב שזה ההבדל המהותי והעיקרי, זה שתי פילוסופיות מאוד שונות. 

AEW, לדעתי, עד היום, הם איזשהי חיה לא מובנת שיש בה הכל מהכל. רסלינג אולד סקול, ספורטס אנטרטיינמנט, רסלינג יפני, אינדיז שנות ה-2000, סגנון אינדיז מודרני... 
לפעמים זה עובד לטובתם, לפעמים זה עובד לרעתם.
לדעתי יקחו עוד כמה שנים לפני שהדברים באמת יתגבשו ונוכל להצביע על קרב ולהגיד "זה הסטייל של AEW".